הבלוגים שלי



Post Title
הדור ההלום - נכתב ב- 23\10\11 . שלושה ימים לאחר השבת השחורה
הם ישבו על הדשא הלח, צעירים לבושים מכנס בד דק וגופיה גדולת ממדים מהסוג שכל ישראלי רוכש בסמטת השוק בקטמנדאו, בטיול שלאחר הצבא.
ביד אחת אוחזים בקבוק מים ריק ובשנייה בדל סיגריה זולה.
מכונסים בתוך מחשבותיהם, מותשים ומאובקים
מנסים לסדר בתוך מגירות מוחם את בליל המראות והקולות, לתת שם, כינוי, כותרת, לתייג לפי סימנים קלים לשליפה.
מישהו אמר להם שסדר הוא כלי מקל, מרפא.
מההתקפה הם יצאו, לכאורה שלמים, גופם לא הושמד.
על אדמת הנגב הצחיחה בשדה שרק לפני כמה שעות היה עבורם המקום המאושר בעולם פזורים פיסות אדם.
איברים כרותים לצד נחיל דם שיבש , גופות שלמות ומשוסעות לצד פיסות בגדים, תכשיטים, מזכרות מהטיול הגדול .
הראש המתפוצץ הקולות שבתוכו הולמים ללא הרף, מתעצמים מרגע לרגע , לא מרפים. חלקם מבקשים כדור, מייחלים להקלה.
שאגות הכאב מתערבות עם קולות נקישת דריכת הרובה. מרחוק נשמעת שאגת "אללה הוא אכבר" , אזעקת "צבע אדום" . רעש נפילת הפגז . בליל רעשים קשה מנשוא.
בקצה הדשא בחור צעיר יושב מכורבל בתוך עצמו, חופן את ראשו בין ידו , די!!!! הוא צועק, מגייס את שארית כוחותיו , תוציאו אותי מכאן, הוא מתחנן.
איש זק"א מושיט אפוד זוהר לבחורה חשופת חזה, מנסה לשמור על שרידי כבודה. אילו היה יכול היה יורה בחלאת האדם שאנס את נשיותה ואת נפשה.
חבר'ה צעירים, הגיעו מכל קצוות המדינה עד לדרום הרחוק מצוידים במצב רוח מרומם וקצת תפזורת צמחים מהזן הטוב ,קיוו לחגוג את החיים.
ארבע שעות שכבו דומם בתוך השוחה הקוצנית, אברי גוף שזה עתה נכרתו נזרקו על גופם, עשן השרפה הכביד על נשימתם. לעזאזל, אפוא כוחות ההצלה???
בלילה הגיעו חזרה לביתם. גופם לכאורה בריא, קצת שריטות לאחת גבס ביד.
הלוואי, כך הם אומרים שכל מה שקרה הוא רק חלום בלהות, הוריהם מנסים לגונן ולתמוך מקווים שמחר שוב תזרח השמש והכל יהיה טוב.
הלילה ההוא לעולם לא ישכח.
ימים יגידו איך הוא צילק את נפשם הצעירה.
עבורנו זאת שעת מבחן
האם למדנו את לקחי העבר?
האם נדע להקל על הדור ההלום הבא?


